קוטביות, הארקה ומעגל הזרם

זרם הריתוך זורם במעגל סגור: מהמכשיר דרך צרור הצינורות אל הקשת חשמלית↗, דרך חלק העבודה, דרך כבל ההארקה וחזרה אל המכשיר. נשמע פשוט — אבל בדיוק בשרשרת הזו מסתתרות הטעויות הנפוצות ביותר בסדנה, שמאשימים בגללן את המכשיר, למרות שהן נובעות מהחיווט.

חתך הכבל

כלל הזהב: חתך הכבל חייב להתאים לזרם המקסימלי של המכשיר. אם הכבל דק מדי או מהדק ההארקה קטן מדי, נוצר התנגדות עצומה בנקודות המעבר. התוצאה: הכבל מתחיל להתלהט, במקרה הגרוע נשרף, או שמגנט ההארקה מאבד מכוח האחיזה שלו בגלל החום. מכשיר 200 A צריך כבל בעובי מתאים — לא את הדק מהמכשיר הקומפקטי של 80 A.

ההארקה קרוב

הנח את מהדק ההארקה או מגנט ההארקה תמיד קרוב ככל האפשר למפרק. כל זרם ריתוך יוצר שדה אלקטרומגנטי חזק. אם אתה תולה את ההארקה במרחק מטרים, אתה מכריח את הזרם לעשות עיקוף ענק דרך חלק העבודה — וההשפעת נשיפה מגנטית↗ (Arc Blow) מכה: הקשת חשמלית↗ מתחילה לשרוק ולרקוד, נקטעת או מתזת הצידה. במיוחד בזרם ישר ובזרמים גבוהים זה הופך לבעיה אמיתית.

הקוטביות

לזרם ישר (DC) יש שני קטבים, והם עושים את ההבדל:

• TIG: ההארקה שייכת לקוטב החיובי, המבער לקוטב השלילי (אלקטרודה מינוס, DC−). רוב החום עובר לחלק העבודה, החדירה נעשית עמוקה.

• MAG/MIG: לרוב הקוטב החיובי על התיל (DC+) לחדירה עמוקה — הקוטביות המדויקת כתובה בדף נתוני הריתוך של התיל.

• אלקטרודה מצופה: בהתאם לסוג האלקטרודה DC+ (בסיסית, צלולוזה) או גם AC (רוטיל) — ההטבעה על האלקטרודה מציינת את הקוטביות המותרת.

זהירות בממירים מודרניים: לרבים יש שקעים סימטריים שנראים זהים (במקור מיועדים לריתוך בריתוך↗). אם הסמל שחוק, ב-TIG עוזר להסתכל על חיבור הגז — הוא תמיד יושב ממש ליד הקוטב השלילי.

השכר עבור שלושת הפרטים האלה: קשת חשמלית↗ שקטה ויציבה, חדירה נקייה ובלי כבלים שרופים. המעגל החשמלי הוא הבסיס שכל השאר נבנה עליו.