גז מגן ואספקת גז

לגז מגן↗ יש תפקיד אחד, אבל מכריע: הוא מרחיק חמצן, חנקן ולחות מהאמבטיה המותכת הלוהטת. בלי המגן הבלתי נראה הזה האמבטיה מתחמצנת מיד, סופגת חנקן, והתפר מקבל נקבוביות וזונדר↗. לכן אספקת הגז היא עמוד השדרה של כל תהליך גז מגן↗.

השרשרת מתוכן הבלון ועד לחריר:

• בלון: הגז נמצא בלחץ גבוה (לרוב 200 bar). לחץ הבלון גבוה מדי למבער.

• מפחית לחץ גז מגן↗: הוא מפחית את לחץ הבלון ללחץ עבודה נמוך וקבוע. בלעדיו מד הזרימה לא יעמוד בלחץ.

• מד זרימת גז מגן↗: הוא קובע את כמות הגז בליטר לדקה — המשתנה המרכזי להגנת הגז.

• שסתום מגנטי: הוא פותח וסוגר את הגז אוטומטית עם זרם הריתוך, כדי שלא ייברח גז לשווא.

• חבילת צינורות וחריר: מובילים את הגז עד לנקודת הריתוך.

שני זמנים חשובים במיוחד:

• זמן זרימה מוקדם: הגז זורם רגע קצר לפני שהקשת חשמלית↗ נדלקת — כדי שההגנה כבר תהיה קיימת כשנהיה חם.

• זמן זרימת גז מגן לאחר כיבוי↗: הגז ממשיך לזרום קצת אחרי הכיבוי, כדי להגן על האלקטרודה החמה ועל התפר המתקשה מפני צבעי חימום.

לגבי הגז עצמו חל הכלל הבסיסי: אינרטי או אקטיבי. גזים אינרטיים כמו גז מגן ארגון↗ (והליום) לא מגיבים עם המותך — ל-TIG, MIG ולפליז. גזים אקטיביים כמו גז מגן פחמן דו-חמצני↗ או תערובות ארגון-CO₂ תערובת גז מגן↗ מגיבים באופן מבוקר עם האמבטיה — ל-MAG על פלדה לא מסגסוגת.

כמות הזרימה נקבעת לפי גודל החריר והתהליך — אופייני 5–10 l/min ב-TIG, 12–18 l/min ב-MAG. מעט מדי גז מכניס אוויר לאמבטיה (נקבוביות), יותר מדי יוצר מערבולת בגז ומושך איתו אוויר מהסביבה — כלומר גם יכול להזיק.

למעשה: בדוק את השרשרת באופן קבוע. צינור דולף, זרימה גבוהה מדי או חריר סתום הורסים את הגנת הגז מהר יותר ממה שאתה חושב.