אוטוגן (ריתוך התכה בגז)

ה — בשפה היומיומית „אוטוגן" — הוא הסבא של כל שיטות הריתוך. במקום , כאן להבה יוצרת את החום: גז דליק (בדרך כלל אצטילן) נשרף עם חמצן ומגיע ליותר מ-3000 °C. עם הלהבה הזו אתה מתיך את המתכת ומזין את מוט התוספת ביד — בלי שום מקור חשמל.

למה דווקא אצטילן כל כך חם

הלהבה היא מפעל כימי קטן. אצטילן נשרף בשני שלבים: קודם הוא מתפרק ל ולמימן ונשרף עם החמצן המוזן — כך נוצרת אזור הבעירה הראשון הבוהק, החרוט הפנימי. אחריו נשרף השאר עם החמצן מהאוויר שמסביב. בדיוק הבעירה הדו-שלבית הזו הופכת את הלהבה לכל כך חמה (כ-3160 °C) ובמקביל לכל כך ניתנת לכוונון. גזים דליקים אחרים כמו פרופאן מגיעים לפחות ומחממים לאט יותר — לזה מספיק להלחמה ולחימום, אבל לריתוך התכה של פלדה אצטילן הוא קנה המידה.

היתרון הגדול: עצמאות. בלי חשמל, בלי בלון גז מגן, בלי אלקטרודה עם ציפוי — רק מבער, גז דליק, חמצן ומוט תוספת. השיטה עובדת בכל מקום, גם רחוק מכל שקע.

הלהבה היא הכלי — ואתה יכול לכוון אותה

• להבה ניטרלית: חמצן וגז דליק ביחס הנכון, עם חרוט פנימי מוגדר היטב — ל פלדה.

• להבה מחזרת (עשירה בפחמן): יותר גז דליק — להלחמה קשה ולחומרים שלא סובלים חמצון.

• להבה מחמצנת (עשירה בחמצן): יותר חמצן — חמה יותר, אבל מחמצנת, רק למקרים מיוחדים כמו פליז.

הלהבה מסגירה לך את הכוונון שלה: חרוט פנימי קצר וחד אומר ניטרלי, חרוט ארוך ומרופף אומר יותר מדי חמצן, חרוט מטושטש וחיוור אומר יותר מדי גז דליק.

מבער ופיה

את גודל הפיה אתה בוחר בהתאם לעובי הפח — פיה קטנה מדי לא נותנת מספיק חום, גדולה מדי מחממת יתר על המידה את הפח. מרתכים „שמאלה" (פחים דקים, המבער נדחף בכיוון הריתוך) או „ימינה" (פחים עבים, המבער נמשך נגד הכיוון). מוט התוספת לפלדה הוא בדרך כלל דל פחמן ומצופה נחושת נגד חלודה.

ארבע משימות שאוטוגן נשאר בהן בלתי מנוצח:

1. הלחמה והלחמה קשה: ההבדל העדין מ: בהלחמה רק ה נמסה, לא ה — הוא נשאר מוצק. הלהבה מביאה חום מבוקר במקום שבו ה תהיה גסה מדי: צינורות נחושת, רדיאטורים, תכשיטים, אינסטלציה, פח מרכב.

2. חיתוך בלהבה: כאן סילון חמצן ממש שורף את הברזל המחומם ומעיף אותו. הפח מחומם קודם עם הלהבה לטמפרטורת הצתה, ואז סילון החמצן הטהור חותך — פח עבה לא מנותק בשום שיטה אחרת כל כך כלכלית.

3. תיקון ופחים דקים: מרכב, מרזבים, פחונים — במקום שדרוש חום עדין וניתן לכוונון.

4. חימום, יישור ו: הלהבה היא גם מקור חום מדויק. אתה יכול להשתמש בה ל לפני ה, ליישור פחים מעוותים או ל — משימות שה תהיה להן גסה מדי.

המחיר: חום גדול, הרבה עיוות

הלהבה מכניסה את החום שלה על שטח רחב — גדול, הפח מתעוות, וה נבנים בכל החלק. לכן אוטוגן על פח דק שייך לידיים מנוסות: מי שמחמם עד שזה זוהר, כבר יש לו גל בפח לפני שהתפר בכלל עומד.

בטיחות כאן היא עניין של הבוס: אצטילן הוא חומר נפץ במיוחד. בלונים אסור להפעיל בשכיבה, בהחלפת וסתי לחץ ומעצורי אש חוזרת יש לעבוד בזהירות, וב חלקים מגולוונים נוצרים אדֵי אבץ רעילים — לאוורר היטב או להשתמש בשאיבה.

החסרונות: זה איטי, הכנסת החום גדולה (הרבה עיוות), ואיכות התפר לעולם לא מגיעה לזו של שיטת קשת. לקונסטרוקציות נושאות אוטוגן היום הוחלף ברובו — אבל כאומנות ולמען ההלחמה הוא נשאר הכרחי.