ריתוך נקודתי התנגדותי (RP)

הריתוך נקודתי התנגדותי↗ (RP, DIN EN ISO 4063 מספר 21) הוא עיקרון שונה לחלוטין מכל שיטות הקשת: כאן אין קשת חשמלית↗. שתי אלקטרודות נחושת לוחצות את הפחים זה לזה, וזרם גבוה מאוד עובר לשברירי שנייה ישירות דרך החומר. במשטח המגע של הפחים ההתנגדות החשמלית היא הגדולה ביותר — בדיוק שם נוצר החום שמתיך ליבה קטנה בצורת עדשה (נקודת הריתוך).

הפיזיקה: זרם, זמן ולחץ

החום עוקב אחרי נוסחה פשוטה: חום = זרם² × התנגדות × זמן. אם תשלש את הזרם, תקבל פי תשעה חום — לכן התהליך רגיש בטירוף לעוצמת הזרם. אתה שולט בארבעה גורמים:

• זרם ריתוך: הוא קובע כמה חמה הנקודה תהיה — ככל שהפחים עבים יותר, כך צריך יותר זרם.

• זמן ריתוך: לרוב שברירי שנייה. התהליך מהיר מאוד, אבל הזמן חייב להיות מדויק: קצר מדי = נקודה קרה, ארוך מדי = התזות ושחיקת אלקטרודות.

• כוח אלקטרודה: האלקטרודות לוחצות את הפחים זה לזה עד שהליבה מתמצקת. לחץ נמוך מדי = התזות, גבוה מדי = נקודה שטוחה עם חדירה מועטה.

• קירור: אלקטרודות הנחושת מקוררות במים מבפנים — אחרת הן היו מתרככות בעצמן ודבוקות לפח אחרי אלפי נקודות ברצף.

ליבת העדשה: למה הנקודה מחזיקה

הליבה המותכת היא בצורת עדשה ומתקררת במהירות על ידי הפחים הקרים מסביב. בסוף נשארת עדשת ריתוך קטנה ומוצקה — הסביבה נשארת קרה, לכן העיוות מזערי והאזור מושפע חום↗ זעיר.

היתרונות:

• מהיר בטירוף: נקודה במילי-שניות — אלפי נקודות לכל מרכב בדקות.

• בלי תוספת, בלי גז מגן↗: רק זרם ולחץ — זול ונקי.

• ניתן לאוטומציה מושלמת: רובוטי ריתוך מציבים את הנקודות בדיוק ובחזרתיות.

• עיוות מועט: החום נשאר מקומי ומוגבל לנקודה.

הגבולות: צריך פחים חופפים (לא חיבור קצה), עובי הפחים מוגבל, והנקודה הבודדת אינה אטומה לגז. שתי וריאציות מרחיבות את העיקרון:

• ריתוך תפר גלגלת: במקום אלקטרודות קבועות, דיסקות נחושת מתגלגלות על הפח ויוצרות תפר רציף ואטום לגז — למיכלים ומכלים.

• ריתוך בליטות: בצד אחד יש בליטה קטנה שנוצרה מראש. כל הזרם עובר דרך הנקודה הזעירה הזו — כמה נקודות בבת אחת או נקודות בודדות מדויקות מאוד הופכות לאפשריות.

התחום הוא בבירור תעשיית הרכב: כל מרכב פלדה מורכב מאלפי חיבורי ריתוך נקודתי. בנוסף פח מצופה (קופסאות שימורים), מכשירי חשמל ביתיים ועיבוד פחים בכלל.