גזים ואחסון מכלים

גזי ריתוך נמצאים בתוך מכלי גז דחוס תחת 150–200 bar — זה אנרגיה מרוכזת. ולשלושת סוגי הגז שמופיעים בריתוך↗ יש שלוש סכנות שונות מאוד שאסור לבלבל ביניהן.

אצטילן — נפיץ במיוחד. אצטילן הוא גז הבעירה של ריתוך בגז↗ והגז הרגיש ביותר בכל העסק. הוא מומס במכל בתוך מסה נקבובית, ובדיוק בגלל זה חל הכלל הברזל: אף פעם לא להפעיל מכלי אצטילן בשכיבה. בשכיבה הממס יכול לזרום לתוך הברז ולעורר שם פירוק מסוכן. בנוסף לכך יש את מנע ההצתה החוזרת: הוא מונע מלהבה לחזור מהמבער לתוך הצינור והמכל — בלעדיו כל עבודת אוטוגן היא רולטה.

חמצן — מחמצן. חמצן עצמו לא בוער, אבל הוא גורם לכל דבר אחר לבעור בצורה נפיצה. הכלל החשוב ביותר: אף פעם לא שמן או שומן על שסתומי חמצן וברזים. שכבת שומן במקום הלא נכון יכולה להתלקח מעצמה בחמצן טהור. מכלי חמצן וצינורות חמצן נשארים מופרדים לחלוטין מכל דבר דליק.

גז מגן↗ (ארגון, CO₂, תערובות) — חונקים. הם לא רעילים, אבל כבדים מהאוויר ודוחקים את החמצן. בחללים צרים עם אוורור לקוי גז דולף מצטבר על הרצפה — מי שעובד שם לרוב אפילו לא שם לב למחסור בחמצן ומתעלף. במיוחד ארגון הוא ערמומי, כי הוא חסר ריח ובלתי נראה.

לכל המכלים חלים אותם כללי יסוד:

• אחסון: בעמידה, מובטח מפני נפילה, קריר ומאוורר. גזי בעירה וחמצן באחסון נפרד.

• הובלה: עם הגנת שסתום, אף פעם לא שוכב חופשי ברכב, מובטח מפני התהפכות.

• חיבור: וסת לחץ מתאים לגז, בלי אטמים מאולתרים, אחרי השימוש לסגור שסתומים.

מכלי גז דחוס הם מתקנים תחת לחץ — ההתנהלות איתם מעוגנת בתקנות בטיחות בעבודה ובכללים הנלווים. הכבוד למכל הוא לא גחמת זהירות, אלא הכרחי להישרדות.