עשן ריתוך וחומרים מסוכנים

העשן שמתעלה מהתפר אינו סתם אדים מזיקים — הוא קוקטייל של חלקיקי מתכת דקים ביותר וגזים שחודרים ישר לריאות. החלקיקים הדקים הם הערמומיים: ככל שהם קטנים יותר, כך הם חודרים עמוק יותר לדרכי הנשימה.

הנציג המפורסם ביותר הוא קדחת אבץ↗: מי שמלחים חלקים גלווניקה↗, מאדה אבץ — אדי אבץ↗ מגיבים באוויר והופכים לחלקיקי תחמוצת אבץ דקים. מי שנושם אותם מקבל כמה שעות לאחר מכן תסמינים דמויי שפעת: צמרמורת, חום, כאבי ראש, טעם מתכתי בפה. קדחת האבץ בדרך כלל חולפת תוך יום-יומיים, אבל היא אות אזהרה ברור שהשאיבה לא תקינה.

בהתאם לחומר אפשר להוסיף עוד חומרים מסוכנים:

• נירוסטה: בזמן ריתוך↗ נוצרים עשנים המכילים כרום↗ וניקל↗, ביניהם תרכובות כרום↗(VI), המוגדרות כגורמות סרטן.

• ציפויים ישנים: פריימרים וצבעים המכילים עופרת, אבץ או קדמיום מתאדים לאדים רעילים — חובה להסיר לפני ריתוך↗.

• שמנים, שומנים, חומרי ניקוי: נשרפים לתוצרי פירוק מגרים ולעיתים רעילים.

לכן הסדר תמיד אותו דבר:

1. למנוע את המקור: להסיר ציפויים, חלודה ושומן מראש — מה שלא נמצא שם לא יכול להתאדות.

2. שאיבה: שאיבה ישירות בתפר (מבער עם שאיבה, זרוע שאיבה) תופסת את העשן במקום שבו הוא נוצר.

3. אוורור: בחדרים סגורים לדאוג לחילופי אוויר.

4. הגנת נשימה: היכן ששאיבה לא מספיקה, צריך מסכת נשימה מתאימה (מסנן חלקיקים, לפי הצורך עם פחם פעיל).

ערכי הגבול במקום העבודה קבועים בתקנת החומרים המסוכנים ובכללים הטכניים לחומרים מסוכנים — הם לא המלצה אלא חובה. מי שמלחים כל יום מגן על הריאות שלו לא מתישהו, אלא מה�<｜｜box｜｜>קשת חשמלית↗ הראשון.