אלקטרודות תוריום ואבק רדיואקטיבי
למה אלקטרודות הטונגסטן האדומות והכתומות טומנות בחובן סכנה שקטה — והחלופה הבטוחה
AI generated אלקטרודות טונגסטן אדומות (2%) וכתומות (4%) מסוגלות בתוריום — יש להן עמידות מעולה, אבל הן רדיואקטיביות ורעילות. בהשחזה נוצר אבק רדיואקטיבי. אלקטרודות צריום ו-Lanthan נותנות את אותו דבר, רק בלי הסכנה.
בין יש סוג אחד שנהנה מפופולריות רבה במשך שנים רבות וכיום רואים אותו בעין יותר ויותר ביקורתית: האלקטרודות ה. מזהים אותן לפי הצבע — אדום (2% תוריום) וכתום (4% תוריום).
הסיבה לפופולריות שלהן: תוריום מעניק לאלקטרודה עמידות מעולה, יציבה מאוד ויכולת נשיאת זרם גבוהה. במשך שנים רבות הן היו התקן ל בזרם ישר.
המחיר לכך הוא חמור: תוריום הוא רדיואקטיבי ורעיל. התחמוצת התורית באלקטרודה היא פולטת קרינת אלפא. הקרינה עצמה בקושי חודרת לגוף (קרינת אלפא נחסמת כבר על ידי העור) — הסכנה האמיתית נוצרת בהשחזה. אבק השחזה שנוצר בעת חידוד האלקטרודה מכיל חלקיקי תחמוצת תורית דקים. אם נושמים או בולעים אותם, החלקיקים הרדיואקטיביים מצטברים בגוף ומקרינים את הרקמה מבפנים באופן קבוע — סיכון אמיתי לטווח ארוך.
נוסף לכך: אבק ההשחזה המזוהם מצטבר במשחזת ובסביבה וחייב להיפטר ממנו כאשפה מסוכנת. כל זה יחד הוביל לכך שאלקטרודות תוריות הוצאו משימוש ברוב בתי המלאכה.
החדשות הטובות: כמעט לכל שימוש יש חלופה לא-רדיואקטיבית עם ביצועים דומים:
• : ה-כל-בו המודרני — הצתה טובה גם בזרמים נמוכים, ל-AC ול-DC.
• : הצתה טובה מאוד ויכולת נשיאה גבוהה — התחליף הרגיל לתוריום בתחום ה-DC.
• : ל-AC על אלומיניום עם חוד יציב מאוד.
ה (קוד צבע לפי ISO 6848) מסגיר לך במבט אחד מה יש לך ביד — כדאי להכיר אותו.
למעשה: מי שעדיין משתמש באלקטרודות תוריות חייב בשאיבה או מסכת נשימה בזמן השחזה, וחייב להיפטר מהאבק בנפרד. מי שקונה חדש — שייקח ישר צריום או Lanthan: אותה תפר, פחות סיכון.