רכב אספנות ושיקום — תורת החומרים

ברכב אספנות אתה פוגש שלושה עולמות בבת אחת: פח מרכב דק, שמתעוות מיד ב, ישנה, שנקרעת בתוספת הלא נכונה, ובנוסף — חלקלק — חלקי מבנה קלים מ, שאתה בתור הדיוט בקושי מבדיל מאלומיניום.

הפח הדק הוא הקלאסיקה. מי שמחזיק עליו עם כל החום, אחרי שלוש נקודות יש לו גל שאף פעם לא מיישר בחזרה. כאן הקובע: מעט חום, תפרים קצרים, תמיד לתת להתקרר שוב ולשמור על בעין. להחדרת החום המינימלית יש שני חברים: — שום תהליך לא מכניס כל כך מעט חום לפח — ו עדין עם זרם קטן. ה עובדת, הפח צריך לנוח.

יציקה ישנה היא הדיסציפלינה השנייה. ליציקת הברזל הישנה יש תכולת פחמן גבוהה והיא לא רוצה ב את מה שאתה רוצה. בלי ובלי התוספת הנכונה והגמישה, היא נקרעת לך ליד התפר. זה הרגע שבו נזק של רכב אספנות גדל במקום לקטון.

ואז יש את המגנזיום. הוא נמצא בג'אנטים ישנים, בבתי גיר ובמכסי יציקה — והוא נשרף. טריק ה של אלומיניום לא עובד כאן, כי החלק יכול לעלות בלהבות מתחת ללהבה. לכן: קודם לזהות בביטחון, אחר כך להחליט.