עופרת ובדיל – בדילים ומתכות רכות

עופרת ובדיל הם המתכות הרכות מבין המתכות שאינן ברזליות – נקודות התכה נמוכות, רכות, ניתנות לעיצוב בקלות. בדיל מוכר לך מהלחמה ומפח מצופה בדיל, עופרת מהגנה מפני קרינה, מסוללות ומעטיפת כבלים. את שניהם כמעט לא מרתכים – התחום שלהם הוא הלחמה.

ההבדל שאתה חייב להכיר: הלחמה רכה↗ עובדת מתחת ל-450 °C, הלחמה קשה↗ מעל לכך. הלחמות רכות הן traditionally תערובות בדיל-עופרת, כיום יותר ויותר נטולות עופרת (בדיל-כסף, בדיל-נחושת), כי עופרת מסכנת את הבריאות. הבדיל נמס, זורם לתוך הרווח ומחבר את החלקים – החיבור מחזיק פחות מבחינה מכנית מאשר ריתוך, אבל הוא עדין יותר לרכיבים רגישים. לכן אתה מלחים אלקטרוניקה, רדיאטורים, צינורות נחושת ופח אבץ, במקום לרתך אותם.

שני דברים מכריעים בהלחמה: טמפרטורת העבודה הנכונה והשטף המתאים. השטף מסיר את שכבת תחמוצת↗, כדי שהבדיל בכלל ירטיב – בלי שטף הבדיל מתגלגל לכדורים במקום לזחול לתוך הרווח. בהלחמה קשה↗ עם בדילי כסף נוצרות טמפרטורות של 600–800 °C, זה כבר קרוב לריתוך↗, אבל חומר הבסיס לא נמס dabei.

הנקודה החשובה ביותר בעופרת היא הגנת הבריאות. עופרת רעילה – היא מצטברת בגוף ופוגעת בעצבים וביצירת הדם. אדי עופרת נוצרים כבר בטמפרטורות הרבה מתחת לנקודת ההתכה, ואבק עופרת מצטבר על כלים ועל הידיים. בעבודה עם עופרת חל: שאיבה, כפפות, שטיפת ידיים, לא לאכול או לעשן במקום העבודה. בדילים מודרניים נטולי עופרת מקלים עליך את החיים באופן משמעותי.

למה הבדיל האוטקטי היה התקן באלקטרוניקה

הבדיל הקלאסי Sn63Pb37 נמס ב-183 °C בדיוק — לא בטווח טמפרטורות, אלא בנקודה. זה נקרא אוטקטי, וזה בדיוק היתרון: הבדיל עובר בבת אחת ממוצק לנוזל ומתקשה באותה מהירות, בלי שלב ביניים דייסתי שבו הרכיבים יכולים לזוז. לכן זה היה במשך עשורים התקן באלקטרוניקה. מאז תקנת RoHS העופרת שם mostly אסורה — החלופות נטולות העופרת (בדיל-כסף-נחושת, SnAgCu) דורשות טמפרטורה קצת יותר גבוהה ויותר זהירות, אבל מסתדרות בלי הרעל לעצבים ולדם.