פלדות תבנית לאבן — תורת החומרים

ה לוחצת או משיחה מסות יבשות ושוחקות מאוד ללבני בטון, לוחות, אבני שפה וחלקים מעוצבים. מה שנשמע רך — בטון, מלט, אגרגטים — הוא עבור התבנית נייר זכוכית מהסוג הקשה ביותר.

כאן שולטת טהורה. משטח התבנית נשחק ללא הרף על ידי חומר קשה במהלך הלחיצה והשיחול, במיוחד בקצוות, במעברים ובחרירים. לעומת זאת, העומס התרמי נמוך — לוחצים קר או רק מחומם מעט. בדיוק לכן תבנית האבן שונה מהותית מתבנית הזכוכית: לא החום הוא האויב, אלא השחיקה.

נדרשת מרבית. מוקשחות מהוות את הבסיס, ובנקודות הקריטיות מתווספות תוספות או ציפויים קשים. השילוב הוא שהופך את התבנית לכדאית — החשופה לבדה לא מחזיקה מעמד זמן רב מול השחיקה המתמשכת.

ב של תבנית אבן רק דבר אחד חשוב: של המקום המתוקן. חומר מילוי רך מדי ייאכל מיד שוב על ידי החומר השוחק. לכן משתמשים בחומר מילוי ומקשיחים את המקום לאחר מכן — או שמצפים אותו מיד ב.

מקרי התיקון האופייניים הם קצוות תבנית סדוקים, משטחי לחיצה שחוקים וחרירים שהתבלו. כאן רק חומר מילוי שמגיע ל של עוזר — בתוספת עיבוד חוזר קפדני של משטחי התבנית.