סוגי הקורוזיה — תורת החומרים

כשמתכת "מחלידה", כמעט תמיד עומדת מאחורי זה אחת מכמה סוגי קורוזיה — ולכל אחת יש תרופה אחרת. את חמשת החשובים ביותר אתה חייב להכיר.

היא ההתקפה הערמומית ביותר על פלדות אל-חלד. בנקודות זעירות נשברת שכבת ה המגנה, וחור נאכל לעומק — בזמן שהמשטח שלידו נשאר מבריק. הגורמים הם כמעט תמיד כלורידים (מי מלח, מלח כבישים, בריכת שחייה). הקריטי הוא תכולת ה: ככל שיותר , כך עמיד יותר. לכן 316 (עם Mo) עומד טוב יותר בכלוריד מ-304 (בלי Mo).

(SpRK) פוגעת בפלדות אל-חלד אוסטניטיות תחת מאמץ מתיחה בסביבה כלורידית וחמה. הערמומיות: החומר נקרע בפתאומיות, למרות שהוא כמעט לא נראה חלוד. השילוב של מאמץ מתיחה + כלוריד + טמפרטורה מספיק. מאמצים פנימיים מ הם גורם קלאסי — לכן כאן חשוב כפליים.

הורסת את הפלדה לאורך גבולות הגרעינים. הסיבה היא : כשנוצרים קרבידי כרום בגבולות הגרעינים בזמן , בדיוק שם חסר ה המגן. זה קורה בפלדות אל-חלד "מסונסיטות" לאחר חימום ל-500–800 °C. התרופה: סגים דלי פחמן ("L") או סגים מיוצבים עם טיטניום/ניוביום.

נוצרת בסדקים צרים, שבהם התווך עומד ומחסור בחמצן — מתחת לאטמים, ראשי ברגים, פחים חופפים ותפרים שלא רותכו היטב. המחסור בחמצן מונע משכבת ה לתקן את עצמה. התרופה: להימנע מסדקים, לרתך נקי דרך, לאטום משטחי אטימה.

(קורוזיית מגע) נוצרת כששתי מתכות בעלות אצילות שונה מחוברות מוליכות חשמלית ומתווסף אלקטרוליט (לחות). המתכת הפחות אצילה מקריבה את עצמה — קלאסי: בורג פלדה באלומיניום, או פח מגולוון ליד אל-חלד. התרופה: לבחור חומרים בעלי פוטנציאל דומה או להפריד גלוונית.

נוסף לכך יש את ההסרה השטחית (חלודה אחידה של פלדת בניין) ואת ה בטמפרטורה גבוהה. לרתך חל הכלל: סוג הקורוזיה קובע את החומר וגם את התוספת. התוספת חייבת להיות ב וב לפחות כמו ה, אחרת התפר יחליד ראשון.