הגנה מפני קורוזיה

כנגד קורוזיה↗ יש לך יותר נשקים מאשר רק „קח נירוסטה". אמצעי ההגנה נעים מהחומר ועד הבנייה — והריתוך↗ משחק תפקיד בכולם.

1. בחירת חומר. ההגנה היעילה ביותר היא לבחור מלכתחילה חומר שעומד בסביבה: פלדת בנייה לחללים יבשים, פלדה מגולוונת באש או נירוסטה לחוץ, זנים עם מוליבדן↗ לכלוריד. את הבחירה עושה לפי PREN (ראה מאמר פסיבציה↗ & PREN).

2. גלוון. בגלוון באש טובלים את הפלדה באבץ נוזלי. אבץ פחות אציל מברזל ומקריב את עצמו ראשון — הוא מגן לא רק כמחסום אלא קתודית: גם אם השכבה נשרטת, האבץ מחליד ראשון, לא הפלדה. בדיוק זו גם הסיבה לכך שחלקים מגולוונים בעייתיים בריתוך↗: הקשת חשמלית↗ שורפת את האבץ, נוצרים אדֵי אבץ רעילים, והתפר נשאר לא מוגן. אחרי הריתוך↗ חייבים לגלוון מחדש או להגן על התפר בדרך אחרת.

3. ציפוי. צבעים וציפוי אבקה פועלים כמחסום בלבד. נקודת התורפה שלהם היא כל שריטה — מאחוריה ממשיך להחליד ללא מפריע. לקיום מכריעה ההכנת התפר: תפר נקי, חלק ונטול נקבוביות קולט את הציפוי טוב יותר מאחד עם סיגים ונתזים.

4. הגנה קתודית. בצינורות טמונים בקרקע ובגופי אוניות מחברים את החלק בכוונה ל„מתכת קורבן" פחות אצילה (אנודות מגנזיום, אבץ או אלומיניום). מתכת הקורבן מחלידה במקומו.

5. הגנה קונסטרוקטיבית מפני קורוזיה. זה האמצעי הזול והנשכח ביותר — והוא מתחיל בריתוך↗:

• בלי סדקים: חפיפות ותפרים לא מרותכים דרך יוצרים מלכודות קורוזיה בסדקים↗. עדיף לרתך דרך מאשר לחפוף.

• בלי קורוזיית מגע: מתכות בדרגות אצילות שונות לא מחברים ישירות בברגים (בורג פלדה באלומיניום). למנוע קורוזיה גלוונית↗ על ידי הפרדה או שותפים מתאימים.

• לתת למים לזרום: בלי שקעים שבהם מים נשארים עומדים. בלי קצוות שבהם נשארת לחות.

• להסיר צבעי חימום: אחרי ריתוך↗ נירוסטה יש לשרוף/ללטש את צבעי החימום ופסיבציה↗, אחרת התפר מחליד למרות הנירוסטה.

האסטרטגיה הטובה ביותר היא תמיד השילוב: חומר מתאים + תפר נקי + בנייה מחושבת. אמצעי בודד לבדו כמעט ולא מספיק.