מגנזיום וסגסוגות מגנזיום

מגנזיום הוא אלוף הבנייה הקלה: עם 1,7 גרם/סמ"ק הוא שוקל רק שני שלישים מאלומיניום ורבע מפלדה. אתה מוצא אותו בבתי גלגלי שיניים, הגאים, מארזי מחשבים ניידים וחלקי מטוסים – בכל מקום שבו כל גרם חשוב. הסגסוגות הנפוצות נקראות AZ31 (סגסוגת עיבוד) ו-AZ91 (סגסוגת יציקה), ה-A מייצג אלומיניום, ה-Z אבץ.

אבל למגנזיום יש תכונה שמשתלטת על הכל ב: הוא בוער. אבקת מגנזיום ונסורת מגנזיום מתלקחים בטמפרטורה של כמה מאות מעלות, ומגנזיום נוזלי יכול לעלות באש ב. השריפה חמה מאוד ואי אפשר לכבות אותה עם מים – מים מתפרקים על המגנזיום הבוער ואפילו מספקים עוד חמצן. מכבים רק עם אבקה יבשה (אבקת כיבוי D) או חול יבש. לכן ב מגנזיום חלים הכללים: מקום העבודה נקי מנסורת ואבק, מטף כיבוי בהישג יד, לעולם לא לבוא במגע עם מים.

מבחינה טכנית מגנזיום מתנהג דומה לאלומיניום, רק רגיש יותר.

מבחן הפצירה: האם זה באמת מגנזיום?

מגנזיום ואלומיניום נראים דומים עד כדי בלבול — שניהם כסופים, שניהם קלים. לפני שאתה מניח את המבער על חלק לא מוכר, עשה את מבחן הפצירה: גרד עם פצירה כמה נסורת והחזק להבה לידם. נסורת מגנזיום מתלקחת מיד ונשרפת בלבן בוהק, נסורת אלומיניום לא עושה זאת. ברגע שאתה יודע שזה מגנזיום, חלות כללי בטיחות האש ללא פשרות — בלי מים, רק אבקת כיבוי D או חול יבש. את חייב להסיר ביסודיות לפני ה, אחרת תקבל תכלילים ו בתפר. ב עוזר גם כאן לשבור את קרום התחמוצת. מרתכים עם TIG בזרם חילופין ו ארגון, בחלקים עבים גם MIG. הנטייה ל בולטת בכמה סגסוגות יציקה — מתאים ומרווחים נקיים מרסנים אותה.

כמו באלומיניום: מגנזיום מתפשט מאוד ונוטה ל. יש לרתך פחים דקים בנקודות, להדק ולרתך עם הכנסת חום קטנה.