מתכות עמידות בחום ומיוחדות

מתכות העמידות בחום הן הקיצוניות בטבלה המחזורית. טונגסטן↗ ניתכת רק ב-3422 °C – נקודת ההיתוך הגבוהה מכל המתכות –, מוליבדן↗ ב-2623 °C, ניוביום↗ וטנטלום גם הם הרבה מעל 2400 °C. אתה מכיר טונגסטן↗ מסליל הלהט של הנורה ומהאלקטרודה אלקטרודת טונגסטן↗ ב-TIG-ריתוך↗, מוליבדן↗ מתנורי טמפרטורה גבוהה, טנטלום מאלקטרוניקה (קבלים), ניוביום ממוליכים-על ומטורבינות.

קובלט↗ לא שייך למתכות העמידות בחום, אבל כן למתכות המיוחדות שאתה פוגש בשטח: כבסיס לסגסוגות סטליט הוא משמש להגנה מפני שחיקה. ציפויי סטליט מגנים על מושבי שסתומים, קצוות חיתוך וכלי שחיקה מפני שחיקה – מיושמים בריתוך מצטבר או בהתזה פלזמה.

למה החומרים האלה כל כך קשים לריתוך? שלוש סיבות. ראשית, הפריכות: מתכות עמידות בחום נעשות פריכות בטמפרטורה גבוהה בנוכחות חמצן וחנקן – טונגסטן↗ ומוליבדן↗ יוצרים תחמוצות פריכות שמפרקות את גבולות הגרעינים. ריתוך↗ לכן אפשרי רק תחת גז מגן↗ מושלם או בוואקום. שנית, ההתגבשות מחדש: בריתוך↗ הגרעין מתעבה באזור מושפע חום↗, וטונגסטן↗ כמו מוליבדן↗ מאבדים בכך את העקשנות↗ שלהם – מחוט עיקש הופך חלק קשה כזכוכית ופריך. שלישית, המחיר: המתכות האלה יקרות, טעויות יקרות, והשיטות (אלומת אלקטרונים, ואקום) הן טכניקה מיוחדת.

בשטח אתה פוגש את החומרים האלה בריתוך↗ בדרך כלל רק בעקיפין – כאלקטרודת טונגסטן↗ באקדח ה-TIG שלך או כציפוי סטליט שאתה מתקן. ריתוך↗ ישיר של חלקי טונגסטן↗ או מוליבדן נשאר שמור למומחים עם טכניקת אלומת אלקטרונים או ואקום.