חומרי מילוי לריתוך ובחירתם
למה איזה מילוי — חמשת הכללים שאף דף נתונים לא מגלה לך
AI generated חומר המילוי קובע אם התפר שלך יחזיק או ייסדק — ובכל זאת כמעט nowhere מסבירים את הבחירה כמו שצריך. ה חייב להתאים לחוזק, לסגסוגת ולתנאי ההפעלה של ה. כאן תלמד את חמשת הכללים שאיתם תמיד תבחר את התיל, המוט או האלקטרודה הנכונים.
ה הוא החלק שאתה מרתך. ה הוא החומר שאתה מוסיף — תיל, מוט או אלקטרודה. שניהם יחד מותכים ונותנים את ה, כלומר המתכת שממנה התפר שלך באמת מורכב בסוף. בדיוק כאן הנקודה: התפר שלך הוא לא טהור ולא חומר מילוי טהור, אלא תערובת של שניהם.
לכן לא מספיק לקחת „איזה תיל נירוסטה“. אתה בוחר את חומר המילוי כך שהתערובת הזו תגיע בסוף לתכונות שהחלק צריך. לזה יש חמישה כללים.
כלל 1: החוזק חייב להיות נכון. חומר המילוי חייב להגיע לפחות ל (Rm) של ה, ובדרך כלל גם ל. עבור אתה לא לוקח חומר מילוי עבור . החריג הוא „הנדרמאצ'ן“ מכוון: בפלדות עתירות פחמן ומועדות לסדקים לוקחים בכוונה חומר מילוי רך יותר, כי הוא מפרק מאמצים טוב יותר — אבל רק אם התכנון מאפשר את זה.
כלל 2: הסגסוגת חייבת להתאים. חומר המילוי חייב להיות מסוגסג לפחות באותה מידה כמו ה, אחרת התפר מאבד את היכולת המיוחדת שלו. אם אתה מרתך פלדה עם תיל לא מסוגסג, דווקא התפר יחליד. כלל אצבע: נירוסטה → חומר מילוי נירוסטה, ובחיבורים מעורבים (פלדה על נירוסטה) בחר את חומר המילוי המסוגסג יותר.
כלל 3: לחזות את המבנה. בפלדות אל-חלד ההרכב קובע אם בתפר נוצר או — וכמה אחוזי מונעים . את זה מחשבים דרך : אתה בונה (מ-Cr, Mo, Si, Nb) ו (מ-Ni, C, Mn) וקורא בדיאגרמה איזה מבנה נוצר. בדיוק את החישוב הזה עושה מחשבון חומר המילוי בסטודיו אוטומטית.
כלל 4: לחשב את ה. ה מתיכה לא רק את חומר המילוי אלא גם חלק מה. החלק הזה מדלל את התפר — ה. בשכבת השורש זה יכול להגיע עד 40 %. אם לא מחשבים את זה, תחזית המבנה שלך מכלל 3 כבר לא נכונה.
כלל 5: תנאי ההפעלה קובעים. אותו צריך חומר מילוי שונה לפי השימוש: בקור — חומר מילוי וקשיח עם טובה; בחום — עמיד בזחילה; ב — מסוגסג בהתאם.
לזה מתווספים ארבעת הסוגים הבסיסיים של חומר המילוי. ה ל/- הוא תיל בחתך מלא. ל יש מילוי אבקה שיוצר סלג ומספק . לריתוך E-Hand- מביאה איתה את ה שלה — לקשיחות, לפשוט, לריתוך חודר של השורש. וה מוזן בנפרד, שיטת מסתדרת בלי ציפוי.
סימון התקן מגלה לך את השאר. תיל מלא לפי DIN EN ISO 14341-A נקרא למשל „G 42 4 M21 3Si1“ — G לתיל מלא, 42 ל (לפחות 420 MPa), M21 ל (ארגון + CO₂), 3Si1 לסגסוגת. אלקטרודות נושאות לפי DIN EN ISO 2560 סימונים כמו „E 42 5 B 4 2 H5“. מי שיודע לקרוא את הקודים האלה רואה במבט אחד אם חומר המילוי מתאים — חוזק, , סוג ציפוי וגבול מימן.