פלדות לתבניות הזרקה — תורת החומרים

ה מעצבת פלסטיק: הגרגירים מותכים, מוזרקים לתוך הסגורה ומתמצקים שם לכדי חלק מוגמר. מאחיזת מברשת השיניים ועד לפגוש — כך נוצר מחזור אחר מחזור אותו חלק.

תבנית ההזרקה דורשת דרישות שונות מתבנית היציקה. ה הרבה יותר מתון — פלסטיק מגיע ב-200–300 °C, לא מעל 600 °C כמו אלומיניום. לעומת זאת פני השטח חשובים כאן עוד יותר: התבנית מלוטשת לברק, כדי שחלקי הפלסטיק יבריקו נקי. לכך נוספים דיוק מידות, עיבוד שבבי טוב לחריטות ו-בפלסטיקים אגרסיביים — .

חומרי הסטנדרט הם פלדות לתבניות פלסטיק שעברו חיסום מקדים. (40CrMnNiMo8-6-4) הוא הכל-בו לתבניות גדולות, (40CrMnMo7) בעל עיבוד שבבי טוב לתבניות סטנדרטיות, עם תוספת גופרית לעיבוד שבבי מקסימלי. היכן שמעורבים פלסטיקים אגרסיביים או מגע עם מזון, משתמשים ב- (X36CrMo17) ה, ולליטוש ברק מקסימלי — (X40Cr14).

ואז יש את המקרה שהופך את תבנית ההזרקה לעולם בפני עצמו: (X37CrMoV5-1). אותה פלדה שמחזיקה אלומיניום נוזלי ב, נמצאת גם ב במעמד גבוה — כלומר כשמעובד פלסטיק מחוזק בסיבי זכוכית, שוחק. סיבי הזכוכית פועלים כמו חומר ליטוש עדין ומגרדים בקצה הזרבובית, בקצוות ובחללים. כאן לא נמדדת אלא — ולכן תוספת שונה לחלוטין מזו שב.

ב תבנית הזרקה מדובר בשני דברים: להגן על פני השטח ולשמר את המבנה. נתזים ושריטות הורסים את פני השטח המבריקים ללא תקנה, לכן מרתכים רק במקום שממילא יעובד מחדש. לתיקון רגיל אתה לוקח מסונכרנת מבנית — היא פוגעת ב-35–45 HRC ב וביכולת הליטוש של שאר התבנית. בפלסטיק מחוזק בסיבי זכוכית, לעומת זאת, התוספת הזו לא עוזרת: הסיבים מגרדים את פני השטח של 35–45 HRC מיד שוב. שם אתה לוקח במקום זאת תוספת משופרת מבנית עם עמידות שחיקה גבוהה יותר ועד 58 HRC — רק היא מחזיקה מעמד מול סיבי הזכוכית לאורך זמן. איזו תוספת מתאימה ל, לתהליך ולמקרה השימוש שלך — מראה לך .

מקרה תיקון נפוץ הוא דליפת תעלת קירור: מים יוצאים ממערכת הקירור אל תוך התבנית. כאן עוזר נוהל משל עצמו — מקידוח חרוטי, דרך עיצוב התעלה ועד ל עמיד כחוצץ. זה מקרה למקצוענים, אבל בדיוק בשביל זה שווה את ה-Premium-Pass.