בדיקה הרסנית של חומרים

בדיקה הרסנית פירושה: מקריבים דגימה כדי להשיג ממנה מספרים קשים. המספרים האלה הם השפה של מדע החומרים — הם מופיעים בכל דף נתונים, בכל תעודה ובכל הוראת ריתוך. שלוש בדיקות אתה חייב לדעת לקרוא.

. דגימה תקנית (בדרך כלל לרוחב התפר) נמתחת לאט עד שהיא נקרעת. במהלכה מודדים שלושה ערכים:

• (Re): המאמץ שממנו החומר מתעוות באופן קבוע. ערך החוזק החשוב ביותר.

• (Rm): המאמץ שבו הדגימה נשברת. תמיד גבוה מ.

• (A): כמה התארכה הדגימה לפני השבירה — המידה לגמישות. חומרים פריכים כמעט לא מתארכים, חומרים עיקשים מתארכים הרבה.

ב מבחן מתיחה לרוחב התפר הוא ההוכחה הסטנדרטית: התפר חייב להגיע לפחות לחוזק של . אם הדגימה נקרעת ליד התפר בתוך , זה טוב; אם היא נקרעת בתפר, החומר הנוסף היה חלש מדי.

. דגימה עם חריץ נשברת בפטיש מטוטלת. מודדים את בג'אול — האנרגיה שהשבירה בולעת. ככל שיותר ג'אול, כך עיקש יותר. הטמפרטורה היא הקריטית: הרבה פלדות עיק�שות בטמפרטורת החדר, אבל נעשות פריכות בקור. טמפרטורת המעבר, שבה צונחת, היא ערך המפתח ליישומים בטמפרטורה נמוכה (קריוגני, חוץ בחורף).

. גוף חודר (יהלום או כדור) נלחץ בכוח מוגדר לתוך החומר; גודל הטביעה נותן את . מקובלים Vickers (HV), Rockwell (HRC/HRB) ו-Brinell (HB). ב מודדים את כקו על פני → → . הערך המקסימלי ב הוא קריטריון קבלה מרכזי — קשה מדי פירושו וסכנת סדקים.

כל שלוש הבדיקות יחד נותנות את התמונה: חוזק (מבחן מתיחה), (חבטה עם חריץ) והקשיה (). מי שקורא את המספרים האלה מבין כל תעודת חומר — ויודע אם תפר באמת שווה משהו.