אבץ וסגסוגות אבץ

אבץ כמעט לא פוגש אותך בשגרת הריתוך כחלק מבני, אבל הרבה יותר часто כציפוי. הגלוון בטבילה חמה↗ מגן על פלדה מחלודה – האבץ מקריב את עצמו, הוא מחליד במקום הפלדה (הגנה קתודית). בנוסף יש יציקת אבץ בלחץ (סגסוגות זמאק) לידיות דלתות, פסי קישוט וחלקי יציקה קטנים.

הנושא האמיתי בשבילך הוא הריתוך↗ של פלדה מגולבנת. נקודת הרתיחה של אבץ היא 907 °C – הרבה מתחת לטמפרטורת הריתוך. אם הקשת חשמלית↗ פוגעת בשכבת האבץ, האבץ מתאדה בבת אחת. יש לזה שתי תוצאות לא נעימות. ראשית: אדים העולים של האבץ קורעים חורים באמבט ההיתוך הנוזלי ומשאירים נקבוביות↗ ונתזים. שנית, והרבה יותר חשוב לבריאות שלך: אם אתה נושם את העשן הלבן של תחמוצת האבץ, אתה מקבל קדחת אבץ – התקפי צמרמורת דמויי שפעת עם חום, שיעול ובחילה, שמופיעים שעות אחר כך ונמשכים יום עד יומיים. זה נדיר שמסוכן באופן קבוע, אבל זה מפיל אותך בלי ספק.

לכן הכלל הזהב בריתוך↗ פלדה מגולבנת: להסיר את שכבת האבץ במקום התפר לפני כן. להשחיז או לשרוף – אבל בשריפה במיוחד לשאוב, כי בדיוק אז נוצר העשן הרעיל. לחלופין רתך עם הולכת קשת רגועה ושאיבה חזקה ישירות במבער.

יציקת אבץ בלחץ עצמה כמעט לא מרתכים, אלא בעיקר הלחמה רכה↗ – נקודת ההיתוך הנמוכה של אבץ (419 °C) הופכת את המלחמה לבחירה הראשונה. גם במלחמה חל הכלל: שטף ושאיבה, כי עשן אבץ הוא אותה בעיה בכל מקום.

החלופה המודרנית: ריתוך-מלחמה MIG

על פח מרכב מגולבן התבססה שיטה אלגנטית יותר: ריתוך-מלחמה MIG עם תיל נחושת-צורן (CuSi3). הקשת חשמלית↗ בוערת כל כך קר, שהאבץ לא מתאדה — התיל נמס, האבץ נשאר כשכבת הגנה, ואתה מקבל חיבור נקי ומוגן מקורוזיה בלי סיכון לקדחת אבץ. החסרון: זה חיבור מלחמה, לא תפר ריתוך — הוא מחזיק פחות מתיחה מריתוך אמיתי. לחיבורים נושאים נשאר רק: להסיר אבץ לפני כן, לשאוב, לרתך, ואחר כך להגן שוב על התפר בתרסיס אבץ.