שיטת זמן־התגוננות (TOFD)

מנגנון פעולה פיזיקלי-כימי

בשיטת זמן־התגוננות (TOFD) פועלים שני ראשי בדיקה זה מול זה, אחד משדר ואחד קולט. בקצות סדק האולטרסאונד אינו מוחזר אלא מתגונן, וגלי התגוננות אלו נעים אל הקולט. מהפרש זמן־התגובה בין האות של קצה הסדק העליון לזה של התחתון, המכשיר מחשב את מיקום העומק וגובה הפגם. מכיוון שהשיטה משתמשת בתגוננות ולא בהד, היא כמעט בלתי תלויה במידת הנוחות שבה שטח הפגם מונח מול קרן הקול.

חשיבות מטלורגית וסיכונים בריתוך

בדיוק כאן היתרון לעומת שיטת ההד הקלאסית: סדק תלול, בעל החזרתיות גרועה, בכל זאת נמצא. לכן משתמשים בשיטה בתפרים בעלי עומס גבוה ובמקומות שבהם חשוב להעריך התקדמות סדק. גבולותיה נמצאים ממש מתחת לפני השטח ובשורש, מפני ששם אות השידור והאות מהדופן האחורית מכסים את התצוגה.

עבודה בשטח והנחיות ביצוע

תדירות הבדיקה, זווית ראש הבדיקה והמרחק תלויים בעובי הדופן ובחומר, מקובל כמה מגה־הרץ. אורך הגל אינו מכוון, הוא נובע מהתדירות ומהירות הקול: ב-5 MHz בפלדה הוא בסדר גודל של כמילימטר בערך, ודק מזה אי אפשר להבחין. לפני הבדיקה מכוונים את המכשיר על גוף השוואה עם פגמים ידועים, והמשטח חייב להצמיד באופן אחיד. רק מי שמוסמך לכך רשאי לפרש את התוצאות.