דה-חמצון

מנגנון פעולה פיזיקלי-כימי

בפלדה נוזלית חמצן מומס בצורת אטום. עם ההתמצקות, המסיסות לחמצן יורדת בפתאומיות. החמצן רוצה להיפלט כגז או מתחבר לברזל ליצירת תחמוצת ברזל. שניהם פוגעים בתפר הריתוך. בדה-חמצון מוסיפים יסודות בעלי זיקה גבוהה יותר לחמצן, כמו צורן, מנגן או אלומיניום. יסודות אלו קושרים את החמצן מיד כתחמוצות מוצקות או נוזליות. התחמוצות צפות בגלל צפיפות נמוכה יותר ונסלקות כסיג. כך כמעט לא נשאר חמצן חופשי בפלדה.

רלוונטיות מטלורגית וסיכונים בריתוך

ללא דה-חמצון מספק נוצרות בועות גז בעת ההתמצקות. נקבוביות אלו מחלישות את התפר ויכולות לגרום לדליפות. במקביל נוצרים תכלילי תחמוצת קשים ופריכים, הפועלים כחריצים ומורידים את העקשנות. בעומס דינמי תפרים כאלה נשברים מוקדם. גם עודף חומר דה-חמצון מזיק: עודף הצורן או המנגן מזיז את המבנה לקשיות גבוהה יותר ויכול לעודד סדקים חמים.

תרגול בסדנה והנחיות פעולה

העוסקים בוחרים את חומר המילוי לפי חומר הבסיס והמשטח. לפלדה לא מסגסוגת לוקחים תיל או אלקטרודת מוט עם מספיק מנגן וצורן (למשל G3Si1 עם 1.5 % Mn ו-0.8 % Si). בפחים מחלידים או עם אבנית מגדילים את שיעור הדה-חמצון או מנקים את שפת התפר מכנית beforehand. יש להסיר את הסיג לחלוטין לאחר כל החלפת שכבה, כדי שלא יילכדו תחמוצות.