מאמץ פנימי מסוג שני

מנגנון פעולה פיזיקו־כימי

מאמץ פנימי מסוג שני נוצר כאשר גבישונים או גרגרים שכנים מעוותים באופן שונה. מאמצים אלה הם מיקרוסקופיים ופועלים מעבר לגבולות הגרגרים הבודדים.

רלוונטיות מטלורגית וסיכונים בריתוך

מאמץ פנימי מסוג שני יכול להוביל למצבי עיוות מיקרו, מה שמקשיח את החומר ופוגע בעקשנותו. הם מגבירים את הסכנה לסדקים ולשחיקה. בריתוך הדבר עלול להוביל לרגישות מוגברת לסדקי חם ולסדקי קר.

עבודת סדנה והנחיות פעולה

כדי למזער מאמץ פנימי מסוג שני, חשוב להבטיח עיוות אחיד של החומר במהלך תהליך הריתוך. ניתן להשיג זאת באמצעות בחירה נכונה של פרמטרי ריתוך ובקרה על שלבי הקירור. קצב קירור אופטימלי (t8/5) של 10 עד 20 שניות מומלץ לעתים קרובות כדי לקבל מבנה גרגרים אחיד.