בדיקת קשיות בעומס קל

מנגנון פעולה פיזיקלי-כימי

בבדיקת קושי בעומס קל, הבודק לוחץ פירמידת יהלום בכוח מוגדר ונמוך אל תוך פני השטח. הכוח נע בדרך כלל בין 1.961 N ל-29.42 N. גוף החדירה מותיר עקבה זעירה בצורת פירמידה. הבודק מודד את אלכסוני העקבה תחת מיקרוסקופ. משטח העקבה ומהשפעת כוח הבדיקה הוא מחשב את הקושי. בגלל הכוח הקטן העקבה נשארת שטוחה מאוד ומוגבלת מקומית. השיטה כמעט ולא מזיקה לרכיב ומאפשרת מדידות ישירות באזורי מבנה צרים.

רלוונטיות מטלורגית וסיכונים בריתוך

הקושי באזור הריתוך מראה את המבנה ובכך את סיכון הסדקים. בריתוך נוצרים באזור המושפע מחום לעיתים קרובות מבנים קשים כמו מרטנסיט. קושי גבוה מדי - בפלדות לא סגסוגתיות מעל 350 HV - משמעו חומר פריך וסיכון גבוה לסדק קר. גם הקשיות בריתוך או באזור הערבוב מצביעות על מהירויות התקררות קריטיות. רק עם מדידת קושי מדויקת ניתן לזהות בבטחה נקודות סיכון כאלה. מדידה כללית על הרכיב מפספסת הבדלי קושי מקומיים.

פרקטיקה בסדנה והוראות פעולה

לריתוכים מתאימה בדיקת קושי בעומס קל עם גוף חדירה ויקרס וכוחות בדיקה מ-HV0,5 עד HV3. הבודק משייף ומלטש את נקודת המדידה לרוחב הריתוך. הוא מבצע לפחות שלוש חדירות לכל אזור: ריתוך, אזור מושפע מחום וחומר בסיס. את משך השפעת כוח הבדיקה הוא שומר קבוע 10 עד 15 שניות. בפלדות לא סגסוגתיות קושי מעל 350 HV מרמז על מרטנסיט. אז המרתך חייב להאריך את זמן ההתקררות t8/5 - למשל על ידי חימום מוקדם או אנרגיית פס גבוהה יותר. לאחר טיפול בחום הוא בודק שוב אם הקושי ירד מתחת לערך הגבול.