כליאת תחמוצת
כליאות תחמוצת הן תרכובות חמצן מוצקות לא-מתכתיות (למשל Al₂O₃, SiO₂), שנוצרות באמבט ההיתוך ונשארות כלואות בתפר המוקשה. הן פועלות כמו חריצים פנימיים: הן מפריעות לזרימת הכוח, מפחיתות את הקשיחות ויכולות להוביל לסדקים.
מנגנון פעולה פיזיקלי-כימי
תכלילי תחמוצת נוצרים כאשר חמצן באמבט ההיתוך מגיב עם יסודות כמו אלומיניום, צורן, מנגן או טיטניום. תגובה זו יוצרת חלקיקי תחמוצת מוצקים. בדרך כלל חלקיקים אלה עולים לפני השטח כסיג. אם ההיתוך מתמצק מהר מדי או שהסיג אינו מוסר לחלוטין, החלקיקים נלכדים בתפר. הם פריכים ובעלי התפשטות חום שונה מזו של הפלדה. כתוצאה מכך נוצרים שיאי מאמץ בגבולות החלקיקים.
רלוונטיות מטלורגית וסיכונים בריתוך
תכלילי תחמוצת פועלים כחריצים פנימיים. הם מפחיתים את חיוניות הפגיעה ואת חוזק העייפות של תפר הריתוך. בעומס דינמי יכולים להיווצר סדקים מתכלילים אלה. מסוכנים במיוחד תכלילים קוויים או שטחיים, כי הם מחלישים את החתך. בפלדות בחוזק גבוה תכלילי תחמוצת יכולים לגרום לשברים פריכים. גם עמידות בפני קורוזיה פוחתת, כי התכלילים יוצרים נקודות תקיפה לקורוזיה מקומית.
עבודת סדנה והנחיות פעולה
מנע תכלילי תחמוצת על ידי שולי תפר נקיים: הסר חלודה, אבנית, שומן וצבע ביסודיות עם שיוף או מברשת. השתמש בגז מגן מתאים עם זרימה מספקת (למשל ארגון או גז מעורב, 10–15 l/min) כדי למנוע חדירת חמצן. הובל את האלקטרודה או החוט באופן אחיד, כדי שהסיג יוכל לצוף למעלה. בריתוך רב-שכבתי הסר את הסיג לאחר כל שכבה לחלוטין עם פטיש סיג ומברשת תיל. שמור על טמפרטורת חימום מוקדם וטמפרטורת בין-שכבתית בטווח הנדרש, כדי למנוע התמצקות מהירה מדי. בדוק את התפר לאחר הריתוך חזותית ובשיטות בדיקה לא הרסניות לאיתור תכלילים.