מקדם שבר
מודד את התנגדותו של חומר לגדילת סדק פתאומית או מתמשכת. הוא מציין כמה אנרגיה חומר עם סדק התחלתי יכול לספוג לפני שהוא נשבר.
סדק הוא כמו חריץ, שם הלחץ מצטבר. בחומר עמיש, החומר בקצה זורם מעט ובולע אנרגיה. רק כשהלחץ גדול מדי, הסדק מתפשט. בחומר שביר זה לא קורה, הוא נשבר בלי אזהרה.
בריתוך אתה מסבך לעצמך את החיים עם מאמצים פנימיים, חריצים ואזורים קשים באזור מושפע חום. שם המבנה גס ולא עמיש. אלקטרודות רטובות או שומן על הפח מחדירים מימן, מה שעושה את הכל עוד יותר שביר. ובקור זה נהיה ממש קריטי, אז זה נשבר בלי להתעוות.
לכן קח חומרים שמתאימים לטמפרטורה, ואל תעשה מעברים חדים בתפר. השחז את ההתחלות והקצוות להחלקה. שים לב שלא להכניס יותר מדי חום, אחרת הגרגר נעשה גס, אבל גם לא מעט מדי, אחרת זה נעשה קשה. אלקטרודות ופח צריכים להיות יבשים, ובחלקים קריטיים עוזר טיפול בחום לאחר מכן, כדי להוציא את המאמצים.