בדיקת הקרנה עם הטלת צל

מנגנון פעולה פיזיקלי-כימי

בדיקת הקרנה בצל משתמשת במקורות קרינה נקודתיים כמו קרני רנטגן או גמא. הקרניים הללו חודרות את המתכת ומצולמות על סרט או גלאי דיגיטלי. הגדלת הצורות הגיאומטריות (כמו סדקים או נקבוביות) מושגת באמצעות גיאומטריית ההקרנה המיוחדת, שבה המקורות והקולטים רחוקים יחסית זה מזה.

חשיבות מטלורגית וסיכונים בריתוך

בדיקה זו שימושית במיוחד לסדקים או נקבוביות עדינות באזורי ריתוך, מכיוון שהיא מאפשרת רזולוציה גבוהה וקביעת מיקום מדויקת. מרחק קטן מדי בין המקור לקולט עלול להוביל להגדלה לא מספקת, בעוד שמרחק גדול מדי פוגע באיכות התמונה. הגדרות שגויות עלולות לגרום לכך שפגמים קטנים לא ייראו או יפורשו לא נכון.

פרקטיקת סדנה והוראות פעולה

לבדיקת הקרנה בצל מוצלחת חשוב להקפיד על גיאומטריית ההקרנה הנכונה. המשמעות היא שיש להקפיד בדיוק על המרחק בין המקור לקולט וכן על המרחק בין המקור לדגימה. הגדרה טיפוסית יכולה להיות: מרחק מקור-קולט של 100 cm ומרחק דגימה-מקור של 50 cm. יש לכוון את מקור הקרינה במקביל לדגימה כדי להבטיח הגדלה ברורה.