בדיקת כפיפה צדית

מנגנון פעולה פיזיקלי-כימי

בעת כיפוף, הצד החיצוני של הדגימה נמתח בחוזקה. שטח החתך של תפר הריתוך חושף את כל אי-הסדירויות הפנימיות כמו חוסר היתוך, נקבוביות ושורות סיגים. מקומות אלה פועלים כחריצים ומרכזים את מאמץ הכיפוף. ברגע שהמעוות המקומי עולה על מעוות השבירה של החומר, הדגימה נקרעת בנקודה החלשה ביותר. כך בודקים את יכולת העיוות של כל חתך התפר.

רלוונטיות מטלורגית וסיכונים בריתוך

דגימת כיפוף צד מצביעה על חוסר חדירה, חוסר היתוך בשוליים, נקבוביות ותכלילי סיגים. גם מבנים פריכים כמו מרטנזיט או גרעין גס נכשלים בכיפוף לפני הגעה לזווית הכיפוף הנדרשת. זה מראה על קירור מהיר מדי של התפר (t8/5 מתחת ל-5 שניות בפלדות ניתנות להקשיה) או על ניהול חום שגוי. הדגימה נקרעת אז לא רק במקום הפגם, אלא בכל החומר הפריך.

פרקטיקה בסדנה והנחיות פעולה

יש לקחת דגימה לרוחב תפר הריתוך, התפר במרכז. עובי הדגימה 10 mm, רוחב שווה לעובי התפר המלא (מקסימום 40 mm), אורך לפחות 150 mm. זווית כיפוף 180°. קוטר גליל הכיפוף 4 × עובי הדגימה בפלדות עם מעוות שבירה מעל 20 %, אחרת 6 × עובי הדגימה. בעת ההידוק יש להניח את שטח החתך החתוך כלפי חוץ בצד המתיחה. לאחר הכיפוף יש לבדוק את שתי שפות הכיפוף: כל אורך סדק מעל 3 mm משמעו פגם.